קצת על יהודית גולדשמידט

מרפאת פרישמן דיזנגוף קרויה על שם יהודית גולדשמידט. למען הלקוחות הרבים שתהו מי היא יהודית גולדשמידט, מובא הסיפור על האישה המדהימה שהשפיעה עלי רבות.

יהודית גולדשמיט הייתה אישה נפלאה, אוהבת חיות באופן יוצא דופן וניצולת שואה. הכרנו עוד כשהייתי בכיתה ט´ בשנת 1991. ההכרות בינינו החלה הודות לחתולה אפורה בתחנת אוטובוס במרכז העיר חיפה. ביום גשום בתום יום לימודים המתנתי לאוטובוס שייקח אותי לביתי בתחנת האוטובוס הסמוכה לבית הספר, לידי ישבה אישה מבוגרת עם סלים ולמרגלות רגליה הסתובבה חתולה אפורה מנומרת חסרת בית. יהודית פנתה אלי וביקשה שאקח את החתולה לביתי מכיוון שאין לה בית כדי שלא יהיה לה קר בימי החורף הקרים. סיפרתי לה שיש לי כלב וההורים שלי לא ירשו לי להכניס חתולה לבית. היא הסתכלה עלי ואמרה “לפחות בבקשה תעזור לי לקחת אותה אלי הביתה”. הסכמתי בלי היסוס, הרמתי את החתולה והכנסתי אותה לתוך המעיל שלי בשל מזג האוויר החורפי. עלינו ביחד לאוטובוס ואז התברר כי היא מתגוררת מספר בנינים לידי. ירדנו מהאוטובוס ועלינו לדירתה בקומה שלישית. כשיהודית פתחה את דלת ביתה, הרגשתי שהיא פתחה אלי גם את ליבה. בתוך הדירה נגלה לי מחזה מדהים – אישה שמגדלת לבד וללא כל עזרה עם המון אהבה כלבים וחתולים שהיא מצילה מהרחוב. בדירה היו שתי כלבות “בומסי” ו”פאחי ” ובנוסף גם 17 חתולים. לכל אחד היה שם. וכך הצטרפה חתולה חדשה, שגם כן קיבלה שם.

מאז אותו יום הגעתי בתדירות גבוהה כדי להיות עם יהודית ולעזור בטיפול בעלי החיים ,לקחת אותם לטיפולים רפואיים וכד´. יהודית סיפרה לי את סיפורה, היא ניצולת שואה מהונגריה, שמנגלה עשה עליה ניסוים , ללא ילדים ומשפחה. בעלי החיים ואני היינו כל עולמה. עם השנים הלך והתחזק בינינו הקשר ודמה לקשר בין סבתא לנכד. כשהתגייסתי לצבא, בכל שבת הגעתי לבקר אותה ואת החתולים ובתמורה קיבלתי ארוחות צהריים גדולות וטעימות. הקשר המשיך כשעזבתי לטובת לימודים בחו”ל וגם כאשר יהודית עברה לבית אבות. בחורף 2005 יהודית הלכה לעולמה. יהודית הותירה בליבי הכואב את צוואת אהבת החיות.

יהודית – לאחר מותך החלטתי להקדיש לזכרך את המרפאה שהייתה עתידה לקום, שכן שמך המתנוסס על השלט מאפשר לי לספר את סיפורך, ולאנשים רבים לדעת שהיית קיימת, אישה מופלאה עם אהבת חיות.
אישה ששינתה את עולמי לבלי הכר.

צרו איתנו קשר

צרו איתנו קשר