חיות המחמד שלנו עשו דרך ארוכה מאז שאבותינו החזיקו כמה זאבים לידם. מחקרים מודרנים טוענים כי כבר לפני 27,000 שנה (!)
אבות אבותינו תפסו זאבים צעירים, בייתו אותם וגילו שהם מועילים לציד או לשמירה. בהדרגה הם הפכו להיות בני לוויה מאולפים יותר,
והתפתחו לכלבים ומאז יש לבני האדם כלבים, ואחזקת חיית מחמד הפכה לחלק שכיח בתרבויות רבות.
נכון שבמשך תקופות ארוכות בני אדם החזיקו חיות לצרכים מאוד מוגדרים כגון הובלה (סוסים, גמלים, יאקים), מזון (בקר ומקנה),
ביגוד (כבשים, עזים, אלפקות) ועוד ועוד. אבל כיום מחזיקים חיות מחמד מכל מיני סיבות, ולאו דווקא סיבות תועלתניות.
הדיון האם החזקת חיות מחמד תורמת לנו מבחינה בריאותית, נפשית, משפחתית, חברתית, מעמדית וכו' עדיין לא הוכרע, אבל למי אכפת? העיקר שזה כיף.
טיפול בחיות
התפתחות הרפואה במאות השנים האחרונות לא פסחה כמובן על רפואת בעלי חיים בכלל, וחיות מחמד בפרט, ושירותים וטרינריים,
החל מרופא במרפאה וכלה בבית חולים וטרינרי, כבר מובנים מאליהם. אחת מתופעות הלוואי של התפתחות הטיפול בבעלי חיים הייתה "התפוצצות אוכלוסין" של חיות מחמד,
עד לממדים שלעיתים גורמים נזק סביבתי משמעותי.
זו הסיבה שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר בישראל פתח לפני מספר שנים במבצע ארצי בשיתוף הרשויות המקומיות לצמצום מספרם של חתולי רחוב.
לסירוס חתול רחוב, ובמקביל לעיקור חתולה משוטטת, יש מספר היבטים חשובים:
- ייצוב אוכלוסייה. חשוב לעקר חתולות (ולסרס חתולים) לפני שהם מגיעים לגיל הפריון – שקורה מוקדם מאוד אצל חתולים. זו דרך לצמצם את מספר החיות המשוטטות בצורה יותר הומנית.
- צמצום הפרעות: חתולה "דורשת" מזמינה חתולים זכרים לסביבה, המהווים מטרד של רעש ולכלוך.
- חתולים בלתי מסורסים נוטים לשוטט באזורים נרחבים, לסמן טריטוריה עם שתן, ולריב עם כל חתול אחר בסביבה.
- צמצום בעיות בריאות: ההליך של עיקור חתולה או לחילופין של סירוס חתול מונע העברת מחלות מדבקות (לוקמיית חתולים, איידס חתולים ועוד), מונע כמעט ב – 100% התפתחות סרטן האשכים, מצמצם בצורה ניכרת את הסיכויים למחלות בערמונית (פרוסטטה), מונע דלקת עטין, ומקטין הסתברות לדלקת הרחם.
בעלי חיים בכלל, חיות משוטטות וחיות מחמד בפרט זכאים לקבל טיפול רפואי ראוי.
לכן חשוב לשים לב, שכאשר מביאים חיה לבית חולים וטרינרי, הוא אכן עומד בסטנדרטים הנדרשים על מנת להעניק לחיה טיפול ושירות מתאים ("אנושי"), כי גם לה מגיע.