סירוס חתול – בעד ונגד

אחת מהבעיות הקשות בהתפרצות מגיפה, כמו זו שחווינו לאחרונה, היא צפיפות האוכלוסייה, גם בקטנה וגם בגדולה.
זו יכולה להיות הדבקה בין אנשים ששהו במטוס עם חולה מאומת, או ששהו תחת קורת גג אחת במסגרת משפחה, בית ספר, בית כנסת או אירוע רב משתתפים וכד’.
ברור כבר לכל שמקומות אורבניים צפופים מועדים יותר לפורענות במובנים רבים, לא רק מגפתיים – כמו רעב, הזנחה ועוד – מאשר מקומות בהם מספר האנשים לק”מ מרובע הוא דליל יותר.

לצערנו גם אצל חיות המצב אינו שונה.

צפיפות באוכלוסיית חיות שאין עליהן פיקוח עלולה להיות בעייתית לאיכות החיים של החיה, של הסביבה וכמובן של בני אדם.

זה בדרך כלל הטיעון המרכזי ששומעים כאשר נשאלת השאלה:

האם סירוס ועיקור הוא מוסרי?

מה שחשוב לזכור שלכל דבר יש טיעונים בעד ונגד; כך גם כאשר דנים בנושא של טיפול בחיות בית וטיפול בחיות רחוב.

סירוס חתול – בעד

צפיפות אוכלוסיה – ישנם נתונים המצביעים על כך שבישראל יש קרוב למיליון חתולי רחוב.

מותר לציין שאיכות החיים שלהם לא מן הטובות, למרות שנהוג לחשוב שחתולי רחוב הן חיות שורדות. אבל… וזה אבל גדול ,

רבים מהם כן סובלים מרעב, ממחלות ומפגעים שונים, פציעות כתוצאה מקרבות, ולצערנו גם מהתעללויות.

נראה שרוב האנשים שנשאלים האם מומלץ לעקר ולסרס חתולי רחוב הם בעד.

הן מתוך דאגה אמיתית לחיות אבל גם מתוך דאגה לבני האדם. אך האם הטיעון הזה תקף גם לגבי חתולי בית?

טיעון כזה של “צפיפות אוכלוסייה” בבית נתון לשיקולו ולהחלטתו של בעל חיית המחמד לגבי הטיפול בחתול שלו.

מחלות – ישנם נתונים המצביעים על כך שסירוס חתולים (וגם כלבים) יכול לתרום למניעת מחלות ופציעות, כמו אלה העלולות להיגרם בזמן ההזדווגות למשל.

אך מדובר גם במניעת מחלות כמו סרטן האשכים או סרטן הערמונית.

סירוס חתול – נגד

זה לא מוסרי – אנשים המתנגדים סירוס חתולים או בעלי חיים אחרים טוענים שזה לא מוסרי להחליט על החיה, ולא משנה אם היא חיה ברחוב או בבית.

השאלה: “מי שמנו?” היא הטיעון העיקרי נגד סירוס בעלי חיים.

תהליך כירורגי פולשני – כל סירוס או עיקור הוא תהליך כירורגי עם הסיכונים הכרוכים בכך.

המתנגדים טוענים שאם זה לא הכרחי להעביר את החיה תהליך כירורגי פולשני שכזה, אז עדיף לוותר.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב twitter
Twitter